ישנן הרבה פינות ציוריות ברחבי העולם, ואם נרחיק לאחד המקומות הנידחים ביותר, נוכל לגלות שם את התושבים יוצאי הדופן של שבט הגונה (GUNA).
אורח החיים שלהם כל כך שונה משלנו, שקשה להאמין שאנחנו חיים באותה תקופה. למשל, בקבוצה אתנית זו יש את המספר הגדול ביותר של לידת ילדים בלקנים בעולם, האנשים משתמשים באגוזי קוקוס במקום בכסף וכאשר זוג נישא, שם משפחתה של הכלה, עוברת לבעל.
אורח החיים שלהם כל כך שונה משלנו, שקשה להאמין שאנחנו חיים באותה תקופה. למשל, בקבוצה אתנית זו יש את המספר הגדול ביותר של לידת ילדים בלקנים בעולם, האנשים משתמשים באגוזי קוקוס במקום בכסף וכאשר זוג נישא, שם משפחתה של הכלה, עוברת לבעל.
מתוך 378 האיים של ארכיפלג סן בלאס, רק 50 מהם מאוכלסים. באחד מהאיים האלה, ניתן למצוא את השבט הזה, שבו חלים חוקים מוזרים.
אין זה מפתיע מדוע אנשי השבט בחרו להתמקם בארכיפלג הציורי הזה כבר מאות שנים. האי מכוסה בעצי דקל, כאן תמיד יש פירות טריים ומים טהורים לחלוטין.
המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק פירסם מאמרים שונים שוב ושוב המוקדשים לאיים אלה והמו"ל Cruising World ו- Le Monde Voyage המליצו על הארכיפלג כאחד המסלולי שיט המרתקים ביותר בעולם.
המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק פירסם מאמרים שונים שוב ושוב המוקדשים לאיים אלה והמו"ל Cruising World ו- Le Monde Voyage המליצו על הארכיפלג כאחד המסלולי שיט המרתקים ביותר בעולם.
להבדיל מקבוצות אתניות אחרות, שבט הגונה הצליח לקבל אוטונומיה מלאה ממשלת פנמה. הם הכריזו על עצמאותם בשנת 2010 והממשלה תמכה בהם.
אך למרות היחסים הטובים בין אנשי השבט לממשל, לשבט יש חוקים משלו ואנשיו חיים על פי הכללים שלהם ושומרים על התרבות הטבועה של אבותיהם.
אך למרות היחסים הטובים בין אנשי השבט לממשל, לשבט יש חוקים משלו ואנשיו חיים על פי הכללים שלהם ושומרים על התרבות הטבועה של אבותיהם.
הבעל צריך לקבל את רשותה של אשתו כדי לרכוש משהו
למרות ששבט הגונה נחשב לשבט של לוחמים, הנשים כאן משחקות את התפקיד הראשי.
הגברים בשבט, יוצאים השקם בבוקר לעבודתיהם והאי נשאר במשך היום, תחת שליטתן של הנשים. הן מנהלות את הנכסים והסחורה על פי שיקול דעתן, לכן, אם גבר רוצה לקנות או למכור משהו, הוא צריך לקבל רשות מאישתו.
עניין זה, אפילו נקבע באופן רשמי. על פי אמנת המשטר של הקהילה האינדיאנית של סן בלאס: בנשואין, האשה מובילה את הגבר, אשר בתורו, מחוייב לפרנס את אישתו ומשפחתו ולפעול למענם. אגב, *המטריארכיה שוררת בכל דבר: הבנים הולכים ערומים עד גיל 9, הבנות לובשות צעיף מגיל מספר חודשים.
הגברים בשבט, יוצאים השקם בבוקר לעבודתיהם והאי נשאר במשך היום, תחת שליטתן של הנשים. הן מנהלות את הנכסים והסחורה על פי שיקול דעתן, לכן, אם גבר רוצה לקנות או למכור משהו, הוא צריך לקבל רשות מאישתו.
עניין זה, אפילו נקבע באופן רשמי. על פי אמנת המשטר של הקהילה האינדיאנית של סן בלאס: בנשואין, האשה מובילה את הגבר, אשר בתורו, מחוייב לפרנס את אישתו ומשפחתו ולפעול למענם. אגב, *המטריארכיה שוררת בכל דבר: הבנים הולכים ערומים עד גיל 9, הבנות לובשות צעיף מגיל מספר חודשים.
*מטריארכיה: מטריארכיה (הרחם: לטינית: mater - אם, יוונית: archen - שלטון; בעברית: אִמְּהָתָנוּת) היא שלטון האם, וכמושג סוציולוגי רחב יותר היא שיטת ארגון חברתי שבה הסמכויות מרוכזות בידיהן של הנשים, המעבירות את השלטון ביניהן. הכוח נשאר ונשמר תמיד בידי הנשים נותנות הטון, וכולל זכויות יתר על הגברים. (מתןך ויקיפדיה)
אחת האגדות מספרת על מנהיגה, שהייתה האשה הראשונה שנלחמה בכובשים לבדה בתקופת הקולוניזציה. איך? פשוט מאוד: היא התפשטה מול הלוחמים ומשכה אותם ביופיה למלכודת שהכינה במשך כל הלילה.
שלושה נסיונות בריחה מהכלה
לאנשי השבט יש את החגים והמסורת שלהם, העיקריים, מתמקדים בלידתה של תינוקת, בגרותה ונישואיה. ברגע שלנערה מלאו 13-14 שנים, היא נחשבת לאדם בוגר ומתחיל החיפוש אחר חתן עבורה. חיפוש זה אורך 4 ימים.
הקריטריונים העיקריים לבחירת בן זוג, הוא אמצעי תחבורה, בית משלו ובנוסף מבנה פיזי טוב. כאשר ההורים מכריזים את שמו של החתן הנבחר, לבחור ניתנת 3 הזדמנויות לברוח מהכלה. אם המשפחה והחברים לא מצליחים לתפוס אותו במשך הזמן הזה, לכלה זכות לבחור בבן זוג אחר. החתן נושא את שם משפחתה של ארוסתו. במהלך טקס החתונה החתן נלקח לבית ארוסתו ושם נערכים לו מספר מבחנים על ידי אבי הכלה, מבחנים אלה יכולים להימשך מספר ימים והטקס כולו נמשך בין שלושה לחמישה ימים וכאשר הוא מסתיים החתן הולך להביא את חפציו ומשלב בבית אשתו החדשה, שם יקדיש את מאמציו לה ולמשפחתה ויחייה תחת צווי של חותנו. הזוגות יחיו באופן זה עד שהורי האשה ילכו לעולמם ואז, הזוגות שחיים תחת קורת גג זה (כגון אחייות נוספות נשואות) יוכלו להיות עצמיים. הבת הבכורה יורשת את הבית והאחרים יצטרכו לחפש בית אחר לעצמם.
הקריטריונים העיקריים לבחירת בן זוג, הוא אמצעי תחבורה, בית משלו ובנוסף מבנה פיזי טוב. כאשר ההורים מכריזים את שמו של החתן הנבחר, לבחור ניתנת 3 הזדמנויות לברוח מהכלה. אם המשפחה והחברים לא מצליחים לתפוס אותו במשך הזמן הזה, לכלה זכות לבחור בבן זוג אחר. החתן נושא את שם משפחתה של ארוסתו. במהלך טקס החתונה החתן נלקח לבית ארוסתו ושם נערכים לו מספר מבחנים על ידי אבי הכלה, מבחנים אלה יכולים להימשך מספר ימים והטקס כולו נמשך בין שלושה לחמישה ימים וכאשר הוא מסתיים החתן הולך להביא את חפציו ומשלב בבית אשתו החדשה, שם יקדיש את מאמציו לה ולמשפחתה ויחייה תחת צווי של חותנו. הזוגות יחיו באופן זה עד שהורי האשה ילכו לעולמם ואז, הזוגות שחיים תחת קורת גג זה (כגון אחייות נוספות נשואות) יוכלו להיות עצמיים. הבת הבכורה יורשת את הבית והאחרים יצטרכו לחפש בית אחר לעצמם.
בשבט הגונה לא רק מכינים את האשה ללידה, אלא גם את הבעל. בזמן הלידה, הבעל ובת זוגו צועקים בקול רם ודוחפים ובדרך כלל מתנהגים כאילו זה הבעל זה היולד. השבט סבור שדרך זו מסייעת ליולדת בהפחתת הכאבים ובזירוז הלידה. לאחר מכן הבעל נח כמה ימים בערסל.
המטבע הלאומי הוא הקוקוס
כלכלת יוגה יאלה (אזור אטונומי של שבט הגונה) מבוססת על חקלאות, דיג וסחר חוץ. סאן בלאס היא הספקית העיקרית של קוקוס בפנמה. מאז המאה שעברה, הקוקוס, או כמו שהשבט קורא להם, אוגוב (OGOB), הוא מוצר הייצוא החשוב ביותר ומושא להחלפת מוצרים, לכן, מאז, תושבי המקום משלמים בקוקוסים עבור מצרכים ושירותים שונים.
השבט מקבל את הטרנסקסואליים
אנשי שבט הגונה מעניקים לילדיהם חופש מוחלט וכאשר הם מבחינים שילד מתחיל להתנהג ומקבל תכונות של המין השני, הם לא נוזפים בו ולא מנסים לחנך אותו מחדש. בגלל המטריארכיה, זה קורה עם ילדים מאז לידתם. אנשי השבט קוראים להם "אומגיד", שהפירוש הוא "כמו אשה". כשהם גדלים, הם לוקחים על עצמם את האחריות הנשית.
הלבקנות היא תופעה המתאפיינת על ידי היעדר פיגמנטציה בעור בשיער ובעיניים. העור של אנשים אלה הוא רגיש ביותר לאור השמש, אפילו חשיפה מינימלית מסכנת את בריאותם.
זה אירוני שהמספר הגדול ביותר של לבקנים על כדור הארץ, מתגורר דווקא בשטח של גונה יאלה, שבו השמש זורחת כל השנה. האוכלוסייה מורכבת מ-80,000 תושבים, מתוכם, מאות מהם לבקנים. אין זה מקרי שבשנות ה-1900, אנשי השבט החל לקרוא לעצמו "האינדיאניים הלבנים". 1 מתוך כל 150 לידות, נולד תינוק לבקן.
זה אירוני שהמספר הגדול ביותר של לבקנים על כדור הארץ, מתגורר דווקא בשטח של גונה יאלה, שבו השמש זורחת כל השנה. האוכלוסייה מורכבת מ-80,000 תושבים, מתוכם, מאות מהם לבקנים. אין זה מקרי שבשנות ה-1900, אנשי השבט החל לקרוא לעצמו "האינדיאניים הלבנים". 1 מתוך כל 150 לידות, נולד תינוק לבקן.
בכמה מדינות, כמו בטזניה, הלבקנים הם מטרה לבוז, חטיפות ואפילו לרצח, אבל אנשי השבט מתייחסים בכבוד ועוטפים באהבה ילדים אלה. ובו זמנית, יש המון בעיות שהם צריכים להתמודד איתן: הילדים הבלקנים צריכים להגביל את השעות שלהם בשמש, הם צריכים להגיע לבית הספר במכונית ואת ההפסקות מבלים בתוך הכיתה ולא עם שאר הילדים בחצר. הם יוצאים לרחוב רק אחר שקיעת השמש, לכן הם מכונים גם "ילדי הירח".
אם בשנות ה-50', שבט הגונה נמנע מלהכניס זרים, ותיירים לאיים שלהם, אפילו לא את תושבי פנמה, עכשיו התיירות היא חלק חשוב מכלכלת גונה יאלה. הממשלה שיכנעה אותם לפתוח את דלתות האי לתיירים כדי לקדם את פיתוח מלאכת היד שנשות השבט עוסקות בו.
חזרה
